מלחמה בסמים: ההונאה המשפטית הגדולה ביותר ביקום



איך לצאת "נקי" מהאשמות בגין שימוש או החזקת סמים קלים

אני לא מעשן קנאביס, אבל בכל זאת, אני לא מאמין שזה בסדר לשלוח חיילים עם נשק לבית שלך בשביל לחפש סמים וזה ממש לא משנה איזה סמים הם מחפשים. אם זה כמה גרם של קוקאין שאתה מחזיק, או אצבע של חשיש, זה עדיין לא סיבה טובה לבצע פשיטה מזוינת על הבית שלך.

לפי הנתונים שמצאתי באינטרנט, המשטרה, שאצלה היחס בין מילים לשקרים הוא 1:1 מבצעת לפחות כ-15,000 מעצרים ופתיחת תיקים למעשני מריחואנה מדי שנה. מנתונים שבאתר שירות בתי הכלא נראה שבבתי הכלא יושבים בערך 1,500 אסירים בגין עבירות סמים. אני לא מכנה את הדברים האלו כ-עבירות, בגלל מבחינתי זה לא פשע. אם לא הרמת יד, פגעת במישהו או לקחת רכוש של אדם ללא הסכמתו לדעתי זה לא פשע, וזה גם נכון במקרה שהחזקת נשק ללא רישיון, לא דווחת על הכנסות לרשות המסים או שפשוט סירבת להציג ת"ז לשוטר כאשר הוא דרש ממך להציג לו. אם המספרים האלו, 1,500 אנשים בכלא ו-15,000 מעצרים מדי שנה, לא מספיקים בכדי להרתיח את הדם שלך, ולגרום לך לפעול בצורה לא אלימה על מנת להגיע לשינוי כלשהו, ואם העובדה שאין כל צידוק משפטי מדוע האנשים האלו צריכים להיות בכלא או במעצר לא מזיזה לך הרבה, אז כנראה שום דבר כבר לא יזיז לך.. אם רק נחשוב על המספרים האלו ונוסיף להם את כל האנשים שחיפשו עליהם ובביתם סמים, ולא מצאו כלום, זה כבר יגיע למספר לא מבוטל בכלל.

אז בואו נראה מהי ההצדקה המשפטית, שמראה שאין כל לגיטימציה לפגוע בזכויות של האנשים הללו, וחשוב שאני קודם כל אסביר שאני לא עו"ד, אני סתם איזה אחד, אני סתם שמוק מתל אביב, ואם תראו את המידע הזה לעורך-דין, סביר מאוד שהוא יאמר שאני לא מבין על מה אני מדבר, שאני משחק משחקי מילים, שאני מוציא דברים מהקשרם, אבל אם תיקח את החומר מהאתר שלי ותציג אותו לעורך-דין, הוא יאשים אותך באותם הדברים. ואם תשאל עורך-דין מדוע עורכי-דין לא משתמשים במידע הזה בשביל להציל את הלקוחות שלהם מהאשמות בהחזקת סמים... ובכן, הסיבה היא שהמלחמה בסמים, וזאת לא מלחמה בסמים אלא מלחמה באנשים שמשתמשים בסמים, זה עסק של מיליוני שקלים בשנה. זה לא רק שירות בתי הכלא שעושה מזה מיליונים על מיליונים, זה גם תחנות המשטרה, בתי המשפט, משרדי התובעים ואף עורכי-הדין שמגנים על לקוחותיהם, ואין לי את כל הזמן שבעולם להיכנס לזה, אבל אני רק אציין שלמשטרה יש "זכות" לעקל את כל מה שהיא מוצאת בהקשר של סמים, היא יכולה לעקל בית שנמצאה בו מעבדת סמים, או מכוניות.. לכל הגורמים האלו יש אינטרס כלכלי גדול בהמשך המלחמה בסמים.

מה שאני אדבר עליו, זה משהו שעורך-דין, או כל שותף לרווחים מהמלחמה בסמים לא הולך לדבר עליו. ובכן, מהי סמכות בית המשפט? כיצד קובעים את גבול סמכות בית המשפט? רק אל תשאלו שופט, מכיוון ששופטים לא חושבים שיש גבול לסמכות של בית המשפט! הם חושבים שהם אלוהים קטנים, הם יושבים על הבמה שלהם, והם יכולים לעשות מה שבא להם. וזה נכון, בגלל שיש להם את כל האקדחים לצידם. אבל אנחנו מדברים פה על הבסיס המשפטי, ומאוד סביר שעורכי-דין יטענו שזו לא הדרך בה פועלים דברים, וזה נכון, אבל זה מה שכתוב בחוק, אז תזכרו את זה בזמן שאנחנו עוברים פה על החומר שאני מציג.

אם תסתכלו על מגילת העצמאות, שמכריזה על הסיבה שהמדינה הזו הוקמה, כתוב בה שהמדינה תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות, ובה בסעיף כ"ט (2) "לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת". כלומר המדינה, וזה מתייחס למדינת ישראל ולא למדינת סין, הוקמה בכדי לשמור ולהבטיח את זכויות הפרט. ואם מישהו קצת סקפטי ורוצה להתווכח על זה, ולטעון שלמגילת העצמאות אין כל משמעות חוקית, אז בסדר, תסביר לי רק מהו הבסיס ההגיוני להקמת המדינה, אם לא ההגנה על האנשים שהקימו אותה..

בתי המשפט, והרשות השופטת הם חלק מהמדינה, ואם רוצים לבחון מהי הסמכות שלהם, וכמובן שזה לחלוטין שטות, אבל לצורך העניין שלנו פה בואו נראה.. בכדי לקבוע מהי הסמכות שלהם צריך לראות מהי הסיבה שהם הוקמו, לשמור ולהבטיח את זכויות הפרט. אם כך הסמכות של בתי המשפט מוגבלת לשמירה והבטחה של זכויות הפרט. אנחנו נעבור כעת על כמה החלטות מבית המשפט בשביל להראות שהחוק די עקבי בנושא הזה, אלא שבפועל ההתנהלות של בתי המשפט לא עקבית כמו החוק. אם היא הייתה, לא היו לנו כל כך הרבה בעיות עם השיטה כמו שיש לנו היום, ולא היו לנו תיקים על שימוש והחזקת סמים או דברים שכאלו. וזה מבג"צ, שאני מאמין שהוא סמכות משפטית, וגם אם אני רק מביא לכם פה מקרה אחד, ישנם מקרים רבים שבהם זה מופיע:

"בלי שהוא טוען לפגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו, לא יכיר בית המשפט, על פי הרגיל, בזכות עמידתו", שמחה מירון נ' שר העבודה, בג"ץ 287/69

"הקובל יהא נפגע פגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו, כדי להקנות לו זכות עמידה לפני הרשות השופטת", בקר נגד שר הבטחון, בג"צ 40/70

ובכן, ניתן לראות שהכול נע מסביב "קשרים סיבתיים", מישהו גרם למשהו, יש לך את המעשה, מישהו עשה משהו, ויש לך את התוצאה, המעשה גרם למשהו, ואנחנו נחזור לנקודה הזו בהמשך. אז מה יש לנו במקרים בהם אדם מואשם בשימוש או החזקת סמים? יש לנו את המעשה, שהוא החזקה, שימוש או גידול סמים, ופה כבר יקפצו עורכי-דין ויטענו שזה "לא תופס" בכל מקרה ומשפט... באמת? בואו נראה:

"בכל משפט פלילי... עולות שתי שאלות יסוד נפרדות זו מזו, הטעונות הוכחה; הראשונה היא, אם אכן בוצע מעשה עבירה... מכלול העובדות היוצרות עבירה: (1) העובדות בקשר לגרימת פגיעה או נזק.., ו (2) ראיה, כי הפגיעה האמורה נגרמה על-ידי מעשה עבירה" אבישי נגר נ' מדינת ישראל, ע"פ 543/79

בשנת 1948 נוסדה "מדינת ישראל". ארץ ישראל הייתה כמובן קיימת עוד לפני כן, אך ב-1948 הוכרזה הקמת המדינה, והיא למעשה גוף פוליטי שמטרתו היא: להגן ולשמור על זכויות הפרט. מדוע אני אומר שמטרת המדינה היא שמירה והגנה על זכויות הפרט? ובכן, במגילת העצמאות נכתב שהמדינה תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות, ובה בסעיף כ"ט (2) "לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת". אם נחשוב על זה לרגע, נבין שאין דבר יותר חשוב ובסיסי מזכויות הפרט. מאז ועד היום אנחנו עדים לפגיעה הולכת וגוברת בחירויות, בחיים וברכוש שלנו על ידי אותו הגוף הפוליטי שנוסד למען הגנה על הזכויות והחירויות שלנו.

כיום, כאשר אני מדבר על מגילת העצמאות, אני שומע תגובות בנוסח "כן, אבל זה היה ממש ממש מזמן, והרבה דברים השתנו מאז." זה לא מפריע ל-"אוכפי החוק" של המדינה להאשים אותנו בהפרה של חוקים ישנים כמו פקודת הסמים המסוכנים (1973), ואף יותר רחוק הלכו אנשי החוק כאשר רשמו לי בעבר דו"ח על שחרור כלב ללא רצועה (לפי סמכות במתוקף פקודת הכלבת, 1934). יש לנו גם את פקודת המסים משנת 1929, ואת פקודת התעבורה משנת 1961... כאשר אנשי המעמד הפרזיטי (הביורוקרטים) רוצים את הכסף שלנו, אין להם כל בעיה לצטט חוק מלפני קום המדינה. העובדה שמטרת המדינה לא השתנתה מאז 1948 ולא הייתה יכולה להשתנות באופן כה דרסטי, לא משנה לאף ביורוקרט. אנשים כבר לא שואלים את עצמם, מהי מדינה? ובכן, למה זה משנה כל כך? זה משנה המון בגלל שאם מבינים שמטרת המדינה היא שמירה על זכויות הפרט, מבינים שכל הסמכות (כביכול) שיש למדינה, היא לפעול כנגד מי שפוגע בזכויות הפרט.

כשזה מגיע לעולם המשפטים, זה מתבטא במושגים כמו "זכות העמידה", מושג שמגדיר למי יש זכות לתבוע ולקבל מעמד בבית משפט. בתקדימים לא מעטים מדובר על זכות העמידה, ובג"צ קבע לא פעם ש-"בכל משפט" יש לבחון האם לתובע יש זכות עמידה. זכות עמידה מצריכה הוכחה לנזק, הפרה של זכות חוקית, והוכחה שהנזק נגרם על-ידי מעשים של הנתבע. דוגמה לביטוי עניין זכות העמידה ניתן לראות ב-רסלר נ' שר הבטחון, בג"צ 910/86 ("עצם הטענה כי החוק הופר, ושלטון החוק נפגע, אינה מספיקה להעניק מעמד בדין; בנוסף לכך, יש להצביע על נתונים כמו פגיעה חמורה").

הנקודה המהותית בעיני היא שאין כל הוכחה ולו שמץ של הוכחה, שאני או כל אחד מכם, חייב לציית לחוק. חוק כלשהו. מלבד הספקולציה והדעה הלא מבוססת שעורכי דין היו רוצים לא לדון עליה בכלל, אין כל עובדה אמפירית או עד בעל ידע ממקור ראשוני שיכול להעיד כיצד נוצרה מחויבות כלפיך לציית. אבל זה לא ימנע מהם לגרור אותך לדיון מסביב הטענה שאתה, הפרת חובה חוקית (שאין כל הוכחה שהייתה קיימת). דבר שכן ידוע לציבור הוא שבשיטת המשפט האדוורסרית (תקדימית) ישנם שתי צדדים המתקדמים אחד לעבר השני (בהליכים), נוצרים תקדימים, ושבתחילת המשפט הנתבע נחשב כחף מפשע או לא אשם, עד אשר תוכח אשמתו על-ידי ראיות מוצקות ומוחשיות (כגון עובדות אמפיריות ועדות של עדים בעלי ידע ממקור ראשוני, לא שמועות). האשמה חייבת להיות מוכחת "מעל לספק סביר" על ידי ראיות, וראיות זה דבר שרק עד יכול להכניס לתיק. עו"ד לא יכול להכניס ראיות על ידי טיעונים משפטיים. ובכן, מה קורה כאשר אנחנו עומדים למשפט בגין הפרה של חובה חוקית כמו החובה לא להחזיק סמים קלים? האם התובע טורח להביא ראיה כלשהי ועד כלשהו בעל ידע ממקור ראשוני אודות עובדות שמוכיחות את קיומה של החובה שאתה לכאורה הפרת? "לא צריך להוכיח את זה! זה מובן מאליו!" עלול לטעון התובע, השוטר או אפילו השופט.

כן? אם זה מובן מאליו ופשוט כ"כ מדוע זה כ"כ מסובך להוכיח את זה? אם זה ברור עד כדי כך שאני אמור להבין ולדעת את זה בעצמי, מדוע עורכי הדין בבית המשפט לא מצליחים פשוט להראות איך זה נכון? אם משהו הוא פשוט כל כך, זו הרי רשלנות משפטית חמורה וחוסר תום לב לא לטרוח להביא ראיה כל כך פשוטה ובסיסית. ואם זה מסובך, אז מדוע להניח שלתובע יש הוכחה שכזו? מה שאנשים רבים מפספסים זה, שאל-אף שהשופט עלול לטעון טענה שכזו, זאת רמאות, שכן, לשופט אסור להכניס ראיות לתיק, וסמכות היא מרכיב בהאשמה ובעבירה. ישנם דרכים רבות להראות שכל ההליך המשפטי הפלילי של "פשעים ללא קרבן ונזק" הוא מעשה הונאה חמור, ומבוסס כולו על נוכלות מקצועית וחוסר תום לב מצד כל הגורמים הממשלתיים, החל מהשופט, התובע, המשטרה ועד לסנגור, שהוא בראש ובראשונה עובד בית המשפט ועובד מדינה. למשל, כאשר שוטר ניגש לדוכן העדים ומעיד כנגדך, ולך ניתנת הזכות לחקור אותו בחקירה צולבת אודות העדות שלו, אתה תוכל לשאול אותו "האם זו העדות שלך שראית אותי מבצע עבירה?" הוא יענה -כן- ועורכי הדין יאפשרו לו לענות, כי זה עוזר לקייס שלהם. השאלה הבאה שאתה יכול לשאול אותו היא "כמה מרכיבים יש לעבירה?" פה אתה כבר צוחק.

פה כנראה כל מי שיהיה בחדר בית המשפט יצחק, במיוחד עורכי הדין שיושבים מאחוריך בתור לייצג את הלקוחות שלהם. זה ברור לכולם שהשוטר לא באמת יודע מה המשמעות של מילים שבהם הוא משתמש כנגדך. וגם אם הוא ידע, זה לא הולך לעזור לו, אלא רק לחפור לו בור יותר עמוק. מה שסביר שיקרה זה שהשופט או התובע ימנעו ממנו לענות על השאלה, ויטענו שהעד לא כשיר להעיד לנושאים הללו. הוא גם לא ידע או יהיה כשיר להעיד אודות פירוש של מילים כגון: "סמכות", "מדינה", "חוק" וכו'. ברגע שהשופט קובע שהעד בלתי כשיר להעיד, עליך מיד לבקש שהעדות הקודמת שלו, שכוללת את המונחים שהוא לא כשיר להעיד עליהם, תמחק. יש גם את העניין של נוכחות בתוך המדינה, השוטר יעיד שאתה היית נוכח במדינה, ושהוא ראה אותך.. אך כאשר תשאל אותו "מהי המדינה?" העדות שלו תפסק. וזה אומר שאין עד ואין ראיות כנגדך, ושנטל ההוכחה לא הורם אל מעל לספק סביר. למעשה, אין כל ראיה או ראיה לכאורה אפילו שאתה היית נוכח במדינה. המדינה היא איננה אזור גאוגרפי, האדמה לא תובעת אותך, זהו גוף פוליטי ולשוטר אין שמץ של הסבר כיצד הוא ראה אותך בתוך התובעת, גוף פוליטי.

כל הבלוף של משפט הוגן, זכות לשימוע משמעותי וכל מה שכתוב בפקודת הראיות הולך להסתר במכה אחת. יתכן מאוד והשופט ינסה גם לטעון שעניין הסמכות מוכח כבר על-ידי תקדימים שונים בנושא מהעבר, אבל אנחנו לא ילדים קטנים, אנחנו אמנם לא מקבלים משכורת מהמדינה אבל אנחנו לא טפשים, אלו העובדות שמשנות ומשקפות את המציאות, לא סתם עוד דעות שרירותיות שביורוקרט אחר הגה בעבר. אם עניין הסמכות ניתן להוכחה וישנן עובדות מוחשיות ומוצקות שמוכיחות את זה, מדוע צריך ללכת ולהסתמך על דעה של ביורוקרט אחר בנושא? למה לא פשוט להציג בפנינו את העובדות האלו, ולקבל את הכסף וההודאה שלנו מרצון ומהסכמה ללא כל ויכוח נוסף? התשובה היא שזה די ברור שאין להם עובדות שמוכיחות שאני, או כל אחד אחר, חייב לציית לחוקים שלהם, והם גם לא רוצים להודות בכך שזו רק דעה שרירותית ופוליטית, חסרת הצדק וביסוס בצורך מציאותי כלשהו. לא נעים ולא מועיל להם להודות שהכפייה שלהם היא לחלוטין בלתי מוצדקת.

אחד הדברים שאני לא מוכן לשמוע, זה אנשים שמתחזים למאמינים בחופש, אך מטיפים לכניעות וכפיפות לממסד. לומר "המדינה יותר מדי חזקה בשביל שנוכל להתנגד אליה" זה משהו אחד, וזה משהו לא נכון, אבל לומר שאנחנו "כפופים" לשטות כמו "סמכות המדינה" זה לתת לה לגיטימציה מרצון חופשי למעשי האיוולת של הביורוקרטים.

אם הממשלה הייתה מעוניינת להגן על החירות והרכוש שלך, היא לא הייתה הראשונה שלוקחת אותם ממך.

עזור לנו לחשוף את ההונאה - הורד דף מידע (pdf) להדפסה עכשיו


המידע המוגש אינו בגדר עצה חוקית, אנחנו לא עורכי דין,
אנחנו לא חברים בלשכת עורכי הדין ולא קשורים בכל צורה או דרך לטינופת הזו.
המידע רק מיצג את מה שאנחנו אולי נעשה ומה שאחרים כבר עשו במצבים דומים.